מוקדי תיירות ביפו

כיכר השעון

 
 
 
הכיכר שימשה כמרכז השלטון במאה ה-19, כמו גם מרכז כלכלי ותחבורתי חשוב. מסביב לכיכר ובאזורה נבנו בית הסראיה, "שער השליטים" שהוביל אל מסגד מחמודיה ומבנים נוספים. מגדל השעון הוא בן שלוש קומות, מצופה באבן כורכר ובראשו שני שעונים.
בשנת 2001 שופץ מגדל השעון והוספה לו תאורה לילית, ובשנים 2005 - 2006 שופצה הכיכר ותשתיותיה והחל שימור ושחזור המבנים סביבה. עבודות השיפוץ והשימור כללו שיפוץ כל החזיתות המקיפות את הכיכר, פיתוח השטח שסביבה והסדרת תנועת כלי הרכב שסביבה על ידי מעגל תנועה. כיום משמשת הכיכר כאתר תיירות, מסעדנות ומלונאות ומעבר ראשי לשוק הפשפשים הנמצא ממזרח לה ולנמל יפו שממערב לה.
תמונה: איתמר שיקלר.

הסראיה

 
 
הסראיה הייתה בית הממשל הטורקי (א-סראיה אל-ג'דידה) שהיה גם משכנה של עיריית יפו בעבר. כיום עומדת על תילה רק כמחצית ממבנה בית הסראיה המקורי (על חלקו הצפוני שנהרס נבנה לימים כביש ראשי, רחוב מרזוק ועזר). בית הסראייה שופץ ושוקם בעלות של כ-4 מיליון ש"ח, ובמסגרת השיפוץ שוחזרה חלק מהחזית הגבוהה של הבניין. הבניין המשופץ נשכר לאחרונה על ידי השגרירות הטורקית, כצעד של סגירת מעגל, והוא ישמש כמרכז להפצה וללימוד התרבות הטורקית.​

חוף מדרון יפו

 
 
​מדרון יפו הוא שמו של פארק חופי המשתרע לאורך חופי הים של שכונת עג'מי ביפו, בין נמל יפו בצפון וחוף גבעת עלייה מדרום. שטחו של הפארק הוא 200 דונם, אורכו מצפון לדרום הוא כקילומטר, ורוחבו ממזרח למערב מגיע ל-300 מטרים. בפארק מדשאות, מתקני משחקים וספסלי תצפית. הפארק נחנך ב-30 באפריל 2010 ועלותו הגיעה ל-60 מיליון ש"ח.

יפו העתיקה

 
 

מתחם יפו העתיקה הוא האזור שבו העיר יפו הייתה ממוקמת לאורך ההיסטוריה. כיום מתייחסים ליפו העתיקה כאל השטח שהיה מוקף בחומות במהלך המאה ה-19. המתחם ממוקם בראש גבעת הכורכר של יפו ובמדרונותיה, והוא נתחם במזרח ברחוב יפת ובדרום ברחוב לואי פסטר, הממוקמים בתוואי החפיר של חומות העיר.

 

המתחם כולל את בתי המגורים וסמטאות יפו העתיקה במדרונות המערבי והדרומי, את גן המדרון במדרון הצפוני, ואת גן הפסגה ("גן אברשה") וכיכר קדומים בראשו.

נמל יפו

 
 
​עם סגירתו של נמל יפו כנמל ספנות הוא הפך לנמל דיג. כיום מהווה הנמל מקום היסטורי ותיירותי. ניתן למצוא בו אטרקציות כגון סיורים מודרכים, הפלגות קבוצתיות, מסעדות וברים, שוק דגים, גלריות קבועות ומתחלפות, מרכז עירוני לחינוך ימי ושבט צופי-ים יפו, השוכן ליד הכניסה הצפונית לנמל.
נמל יפו עבר לפני מספר שנים לאחריות עיריית תל-אביב-יפו, והוא עתיד להפוך למרכז של מסחר תרבות ופנאי, תוך התחשבות בעתיקותיו ושמירתו כנמל דיג פעיל. כיום הנמל חובר לטיילת שמצפון לו, ומדרום לפארק שהוקם במדרון יפו. מנהלת הנמל החדשה עוסקת מזה מספר שנים בפיתוח הנמל ותפעולו השוטף וכן בפעילויות ואירועים המכוונים לקהל יהודי וערבי. תמצית חזון הפעילות הוא הרצון לשמר את אופיו המיוחד במסגרת הפיתוח הנרחב שמבוצע, לשמר את המחסנים ואת מעגן הדייגים בהתערבות מועטה. כמו כן שופץ מבנה עתיק לטובת הקמת תיאטרון "נא לגעת" המופעל על ידי חירשים-עיוורים.

שוק הפשפשים

 
 

בשוק הפשפשים ביפו נמכרים חפצים שונים, בגדים ופריטי ריהוט, חדשים ומשומשים. השוק שוכן במתחם הרחובות עמיעד, עולי ציון, יהודה מרגוזה ורחוב בית אשל ביפו. השוק הומה אדם בכל ימות השנה, והוא מוקד משיכה למבקרים, לתיירים ולחובבי מציאות וחפצי יד שנייה. בין הדוכנים ניתן למצוא גם דוכנים עצמאיים המוכרים עודפי סחורות ישנות וחדשות, חפצים עתיקים, פריטי נוסטלגיה וחפצי גרוטאות.

 

​אזור השוק, כמו אזורים אחרים ביפו, שימש קבוצות צלבניות שחיו באזור, אך נהרס והוקם מחדש בתקופה העות'מאנית. השוק עצמו פועל במקום מהמאה ה-19, תקופה בה פרחו חיי מסחר מקומיים ויפו שימשה עיר נמל ומרכז לעולי רגל. בתקופת המנדט הבריטי, התגבש השוק לעיצובו הנוכחי.
בשנים האחרונות נערכו במקום עבודות שיקום במתחם השוק והוקם "מרכז עמיעד" המשמש כמרכז לתערוכות, ירידים ומופעים. במקביל נפתחו במתחם גלריות וחדרי סטודיו של אמנים, מסעדות ובתי אוכל. כתוצאה מכך ניכרת עלייה בביקוש לרכישת דירות באזור, כחלק מתופעה כללית יותר של רכישת דירות באזור דרום תל אביב, שנחשב סביבת מגורים ציורית.

תחנת הרכבת "התחנה"

 
 

קו הרכבת הראשון בארץ ישראל קישר את עיר הנמל יפו עם ירושלים, וסלילתו הסתיימה בשנת 1892. היוזמה להקמת הרכבת הייתה של השלטון הטורקי, שביקש לשפר את התשתית בארץ ולקדם בכך את כלכלתה בעזרת משקיעים מהארץ ומחו"ל. בשנים הראשונות יצאה מהתחנה רכבת אחת ליום, בשעה אחת בצהריים. כאשר זכה הקו להצלחה ומספר הנוסעים עלה, עלה גם מספר נסיעות הרכבת. במלחמת העולם הראשונה שימשה הרכבת לצרכים צבאיים. לאחר המלחמה חוברה התחנה במסילה צרה לנמל יפו, באמצעות הטרזינה שפעלה עד שנות העשרים. במהלך מלחמת העולם השנייה עמדה התחנה לרשות הצבא הבריטי.
התחנה הפסיקה לפעול עם סיום המנדט והקמת מדינת ישראל.